ציפור פצועה


זמינות: במלאי

שם הסופר: אלירם באשר


הוצאת צבעונים


₪88 ₪68
מחיר בנקודות זכות: 8800
כמות:  
האמן הפצוע
כתב: גדעון אפרת
אם בפרובנס ואם ביפו, אלירם באשר הוא אמן רדוף הטרגדיה האנושית, ותהא זו טרגדיה חברתית, פוליטית או קיומית. עשרות רבות של יצירות בשיר ובציור זווגו כאן יחדיו ביצירה האובססיבית הממצה את עצמה בדימוי ובכותרת 'הציפור הפצועה'. 
"למה, ציפור פצועה / התיישבת על א דן חלוני / ואני נשמה תועה / לא בְצַר אתן לך נפשי" – כך פותח אלירם את שירו 'יד רפה', העונה לציפור של ח"נ ביאליק שנחתה על א דן חלונו באודסה בשנת 1891. ציפורו הנחמדת של ביאליק נשאה מזור של חום ותקוות גאולה למשורר הסובל, והוא הסתפק בשאלה: "הגם שם בארץ החמה היפה / תרבינה הרעות התלאות?"

הגדרתו העצמית של אלירם באשר – נשמה תועה - הרחיקה אותו מנתיב הישועה המוביל ציונה. "לא הגעת בעת, אחותי", אומר אלירם לציפור הפצועה, וכך עושה אותה אחות לפציעתו הנפשית ושולל ממנה את התנועה העונתית הנושאת עמה אביב ממקום אחר. כי ציפורו של אלירם היא ציפור נשמה, "נשמה שאיבדה שולחה", משמע ציפור שאינה שבה אל ביתה, ולפיכך מפגשה עם האמן הוא מפגש של שני גולים אובדי קן. ביאליק מסיים ב"שלום רב שובך, ציפורי היקרה / צהלי נא קולך ורוני", ואילו אלירם מגרש את הציפור מבית עולמו, מקבר חייו: "לכי לך, ציפור פגועה / לכי לך מבית עולמי / מקום בו סרחה נהרה / רק יִלֵד כאב ונהי."

 

כזאת היא אפוא הגיבורה הפצועה של אלירם באשר, ומחאתו בשירים ובציורים מתחברת לדיוקן עצמי מר ומיוסר. נזכיר לקורא שהאמנות הישראל ית ידעה לא מעט ציפורים פצועות ומתות. אמנם גלגולה המוקדם של הציפור לסמל לאומי של השכינה (יהודה הלוי, ח"נ ביאליק) העלה אותה למדרגת ציפור ישועה, ובשנות העשרים כיכבו בציור הארץ - ישראל י ציפורי פלא והדר – טווסים, דוכיפתים (זאב רבן) ושאר ציפורים אקזוטיות (נחום גוטמן) שאמרו את קסמי המקום; ואולם, שלהי שנות השלושים ושנות הארבעים של ימי המלחמה והשואה נשאו עמם לתרבות הארץ - ישראל ית ציפורים תשושות ומתות ('ציפור תועה' של שאול טשרניחובסקי), ציפורים שחוטות ('אחותי דוכיפז' של אורי צבי גרינברג) ועוד. כך, בשנת 1945 צייר מרדכי ארדון את 'קינה לציפור מתה', ובה בעת כיכבו עופות שחוטים בציורי חיים אתר, ולימים בציורי נפתלי בזם, מיכאל גרוס ועוד. דור תש"ח כבר שילב את הציפור המתה עם הציפור הקמה לתחייה (משה טמיר, 'עוף החול', 1957), ואילו נתן אלתרמן כתב ב'עיר היונה': "ופני היונה ואִבְחַת חַרבה הן דמות פניה הנחצות". בהשפעה ישירה מ'גרניקה' של פיקסו (1937) הִרבה מרסל ינקו לצייר את הציפור הצונחת מתה בסמוך לחיילים פצועים ומתים שייצג בציוריו מאז 1948. כך גם תרנגולי השחר ויוני השלום האופטימיות שאכלסו ציורים של אמני המדינה בשחר צעדיה הממלכתיים, והומרו בשנות השבעים בציפורי ייאוש קיומי, דוגמת הציפורים המתות ברישומיה של אביבה אורי. ובשנות השמונים כבר הפך העורב לסמל אפוקליפטי ביצירתם של אמנים ישראל ים – מנשה קדישמן, אברהם אופק, אהרון מסג, משה גרשוני, ציבי גבע ואחרים.

מכאן שמפעל 'הציפור הפצועה' של אלירם באשר נע על מסלול רב - שכבתי וכבוש היטב, והוא מעניק לציפור מעמד של מבשרת מוות (בשיר 'האיש מתחת לגשר' קראנו: "וציפור לחשה על דל אוזנו /  ובלא היסוס ומחשבה יתרה / תרם הוא את גופו לטובת המסילה"). לפיכך מעקב אחר מוטיב הציפור בשירים של אלירם ייאתר את הציפור חוסה תחת גזע עץ כרות (משמע, ביתה בסימן מוות), או יאבדה כליל, בבחינת אב דן עצמי  :"אז אם אתם בסביבה / ופגשתם בזו שבאה והלכה / אִמרו לה: חזרי!" ('בלא מורָל')

 

שיריו של אלירם מרחיבים אל אופקי המחאה שאינם מחויבים למושג הציפור, ואילו ציוריו אינם מרפים ממנה ואף כופים את 'ציפוריותם' על סך שיריו המשולבים בהם. אלה הם ציורים, איורים וכרזות בעת ובעונה אחת, והם מאחדים צעקה אישית עם מחאה חברתית. כך גם טכניקת יצירתם משלבת את האישי באל - אישי: ראשיתם בציורים קטנים שיש בהם ספונטניות ידנית ובלתי - אמצעית השולטת ברישום ובצבע אקספרסיביים מאוד; המשכם בתצלומי העבודות ובהעברתם למחשב לשם עיבו דן הצבעוני בפוטושופ; וסופם בהגדלת הדימוי בסורק והדפסתו על בד והשלמת הדימוי בטיפול ידני מחודש. הציורים כולם בסימן הקבוע והמשתנה: הקבוע הוא צדודית שטוחה של ציפור, ככל הנראה יונה, המעוצבת באקספרסיוניזם חריף. לחילופין נפגוש בסדרה שבה רשומים כנף קרועה וראש ציפור על גבי כתם גדול; או בסדרה שבה רשומה הציפור בחלון; או בסדרה המתמקדת בתקריב הציפור המובסת; או בסדרה שבה הציפור מיוצגת על רקע ירח עגול. עדיין ברמת הקָבוע, המילים בצרפתית –L'oiseau blessé – מככבות בראש כל ציור (או מוכפלות כהד חוזר), והכתיבה הידנית או הדפסת השיר במרחב הציור משלימה את היצירה.

כזאת היא המנטרה החוזרת בלא לאות מציור לציור; כזה הוא המצע הפלקָטי השב ונשנה באובססיביות, ועליו פורקת היד את הרגש החד - פעמי והאישי. מה שמעבירנו אל המִשתָנֶה בציורים הללו זה הטיפול הנאו - אקספרסיוניסטי והמופשט בצבע, המבע הישיר, הנזילות, שרבוטי המכחול, הניגודים החריפים של הגוונים. אך בהתאם לשלבי היצירה המתוארים לעיל, ככל שנמשכת מלאכת הציור של אלירם כך הוא עובר מספונטניות אקספרסיבית של היד והמכחול אל מקלדת הפוטושופ, והוא מתזמר באלקטרוניות את הגוונים המשתנים של הנתון הקבוע. כאן יהפכו טיפולים דיגיטליים פוזיטיב לנגטיב בנתון הקבוע, יולידו ציפור בטורקיז או בסגול או בחלודה או בשחור - לבן, יצבעו את דם הציפור בתכלת וכן הלאה. כך בתשע הסדרות, ובכל סדרה כעשר וריאציות צבעוניות על נושא.

 

שפתו הציורית של אלירם באשר ממקמת אותו באזורי הנאו - אקספרסיוניזם של שנות השמונים, בשכנות לציור הגרמני הצעיר דאז, ובייחוד בקרבה לציפורי הטרף של גיאורג באזליץ. אך שירתו המשועתקת על גבי הציורים מגייסת את היצירות להקשר מקומי תוכחתי, שבו 'מדינת היהודים' (שם אחד השירים) היא מקום של שחיתות ואלימות, מקום של סמים, סכינאות, סחר בנערות ותקיפת קשישים. זה מקום שבו בנים משלמים בדמם במלחמות, מקום שבו אבד חזון והחברה איבדה את מודעותה העצמית ("ומה על אומה שאין לה ראי?"), מקום שעלול לשחזר את אסון שואתו בימים של טרור אסלאמי ("ולשישה מיליון לא יימצא תירוץ / ושבעים ושתיים בתולות לא תהיינה סיבה").

 

השקפה אפלה זו המתגלגלת עד מהרה לתחושה אפוקליפטית כוללת ("חור / וחרדה / נפילה ונפילה, נפילה ונפילה"), מחזירה את אלירם באשר בשיריו אל התנ"ך ואל קריאה נואשת של מיתוס הבריאה וימי בראשית. בספר שיריו 'אבי ואלוהיי' (צבעונים 2004) עיצב אלירם אלוהים הטומן רוע באדם ("אני האלוהים, החושך והאדם") ו דן את יצחק בן אברהם למוות הנעדר כל מלאך ואייל. בשיריו החדשים אלירם מעצב נופי טבע של שממת אין - סוף, יובש ופגרים, או של בית קברות אין - סופי ("נהיה מהלכים / בשבילי בטון אפורים / ארוכים, ארוכים ושוממים"), המחזיר את העולם לתוהו ובוהו שבטרם בריאה: "והכול כאילו מתמוסס באור אין - סופי / <...>/ כמו בסדר שלפני בראשית / <...> / ובחלון המערבי לא חָברו שמים למים" ('מקום מפלט').

 

ובכל אלה מתבוננת הציפור הפצועה, הציפור שהיא האמן והיא אנחנו, היא חיינו והיא מקומנו, שילוב אפל של היסטוריה ומיתוס, חברה וקוסמוס בפריזמה של פצע מדמם.

כתוב חוות דעת

השם שלך:


חוות דעתך: הערה: HTML לא פעיל!

דירוג: רע           טוב

הקלד את הקוד המופיע בתמונה שלפניך:



עיון
סיפורת
ספרי שירה
עידן חדש